ידועים דברי קדוש ה' רבי חיים ויטאל, על הפסוק 'כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה", כי ודאי הנשמה אינה ניזונת מהלחם הגשמי, אך בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'תוצא הארץ דשא', וכן כל המאמרות, נוצר מהבל פיו יתברך שמו כח לדבר ההוא, ומקיים אותו, ובהעדר השגחתו וכוחו, יעדר גם גשמיות הדבר. וזה הכוח המקיימו, הוא רוחני. אם כן, כל מאכל מורכב משני דברים, גשמי ורוחני.
ובזה האדם ניזון, גופו ניזון מגשמיות הלחם, ורוח אלוקים ניזון מרוחניות כח המקיים את המאכל. וכך, על ידי אכילה יחוברו הגוף והנפש. מה שאין כן שאר רוחניות כתורה ותפילה, הם בלא גשמיות כלל, והגוף לא יחובר עמהם. (רוח חיים ג, ג)
