יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

347. עונג (א)

ידועה מעלת המענג את השבת, שאמרו חז"ל שנותנים לו נחלה בלי מצרים [-בלי גבולות], ונותנים לו משאלות ליבו, וניצל משעבוד מלכויות. ואמרו עוד חז"ל, עשירי חוץ לארץ במה הם זוכים, מפני שמענגים את השבת, כמו המעשה ביוסף מוקיר שבת. ומתוך השכר יבין האדם שעושה נחת רוח גדול ליוצרו, וזה אחד מן הדברים שרואים בו את החיבה שהקב"ה מחבב אותנו, שבהתענג בדשן נפשינו – למצוה ייחשב לנו, ועושים בכך נחת רוח ליוצרינו ונוטלים שכר על כך, אשרי ילוד אשה שזכה לכך, אשרנו מה טוב חלקנו.

ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים, כי במצוות כאלו – שיש בהם עונג והנאת הגוף – צריך חיזוק רב לעשותם לשם שמים באמת, לא מן השפה ולחוץ, שרוצה להנות את גופו, ואומר 'שבת היום, אכלו היום, שתו ושיכרו'. ובזאת יבחן האדם אם עושה זאת לכבוד שבת, כאשר בשאר ימות החול לא ילך אחר תענוגי והבלי העולם הזה.

ובודאי שלא ניתנה שבת להידחות מפני עונג שבת, ואפילו כל שהוא איסור דרבנן – לא הותר.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)