יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

363. פרנסה (א)

ידוע שמפתח הפרנסה הוא ביד הקדוש ברוך הוא, והוא הזן ומפרנס לכל, מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ונותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אמנם חילוק יש בענין הפרנסה, לפי מעשיו של אדם, ולפי מזלו, ולפי דרכי ההשגחה העליונה. ולכן יש אדם שמזונותיו באים לו בנחת ולא בצער, ברווח ולא בצמצום, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, וזוכה לעושר מפלג. ויש בני אדם שיצאו לעבודתם כל יום, משכימי קום ומאחרי שבת, יגעים יגיעה רבה, ואף על פי כן אינם מתפרנסים בכבוד, אלא בזעת אפם יאכלו לחם, לחם צר ומים לחץ. ויש שאפילו אחר כל העמל והטורח נודד הוא ללחם, וצריך להתפרנס מן הצדקה.

וצדיק באמונתו יחיה, שיאמין באמונה שלימה שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, ולא לחכמים לחם, וה' הוא הנותן כח לעשות חיל, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אפילו כמלא נימא, ולכן לא יקפיד ולא יעשה מחלוקת גם אם נראה לו שחברו קיפח את פרנסתו, כי המשפט לאלקים הוא, ואם יהיה יגע להעשיר כל היום וכל הלילה – לא יעדיף ממה שקצוב לו, ופרשת המן תהיה לזכרון נגד עיניו תמיד, למשמרת לאות לבני ישראל:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)