יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד
יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

(4) הקדמה

יש להתבונן מדוע איסור לשון הרע מופקר כל כך בעיני בני אדם. ונראה שיש לכך כמה סיבות, אצל האנשים הפשוטים הסיבה היא כיון שאינם יודעים כלל שאיסור לשון הרע הוא גם בדבר אמיתי. ולבני תורה שיודעים שיש בכך איסור, היצר הרע מטעה אותם באופנים אחרים, או שהוא מחליט בדעתו שאותו אדם הוא חנפן, ואומר לו היצר שמצוה לפרסם את החנפים והרשעים. או שאומר לו שהוא בעל מחלוקת, ומותר לדבר עליו. או שמטעה אותו בהיתרים אחרים שיש להם מקור בהלכה, אך להלן יבוארו כל הפרטים הנצרכים להיתרים אלו [ובדרך כלל אינם נכונים]. ולפעמים מסיתו היצר שאין דבר זה בכלל לשון הרע, כגון מה שרגילים אנשים לומר שלפרסם על אדם שאינו חכם אין זה לשון הרע, ולהלן יבואר שאין זה נכון.

כללו של דבר: היצר הרע מפתה את האדם באחת משתי דרכים, או שאין דבר זה בכלל לשון הרע, או שעל איש כזה אין איסור לשון הרע.

ואם רואה היצר שאינו יכול לפתות את האדם בכך, הרי הוא עושה בהיפך, שמחמיר עליו כל כך את ענין לשון הרע, עד שמראה לו שכל דיבור הוא בכלל לשון הרע, ואי אפשר לחיות באופן כזה חיים רגילים, אלא אם כן יפרוש לגמרי מעניני העולם.

מלבד זאת חסרה לאנשים רבים הידיעה שהאיסור לקבל לשון הרע הוא אפילו כשרק מאמין בלבו, אלא צריך רק לחשוש לדבר, שמא הוא אמת, ועוד הרבה ענינים כאלו. וכן אין בני אדם יודעים כיצד לתקן את הדבר, אם עברו על איסורים אלו.

והגיע הדבר עד כדי כך שבעיני הרבה בני אדם אין זה נחשב לעוון כלל, ואף אם ידבר דברי לשון הרע ורכילות ממש, ויוכיח אותו חבירו על כך, יחשוב בליבו שהלה רוצה לעשותו צדיק וחסיד ולא יקבל את דבריו כלל, כיון שהוא רואה שנעשה הדבר כהפקר.

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)