יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

472. שמירה (א)

נאמר בפסוק 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם', ונאמר עוד 'רק השמר לך ושמר נפשך מאד'. הביטה וראה, שבשום מצוה לא נאמר 'מאד' כמו במצוה זו, שחייב אדם לשמור נפשו מסכנה, ומחשש סכנה. והטעם לכך שהחמירה בזה התורה כל כך, לפי שיפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, והמכניס עצמו לסכנה עשוי לאבד את כל חייו בעולם הזה, ולא יוכל לקיים מצוות ולבא לחיי העולם הבא. ואמרו חז"ל 'לעולם אל יכנס אדם במקום סכנה, שמא אין עושים לו נס. ואם עושים לו נס מנכים לו מזכיותיו'.

ומסופר בגמרא (ברכות לב, ב) על אותו חסיד שהיה עומד בתפלה, ופגע בו הגמון [-שליט גוי] אחד, ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו ההגמון 'ריקא, והלא כתוב בתורתכם ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כשנתתי לך שלום – למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?'. אמר לו החסיד 'אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חברך ונתן לך שלום, היית מחזיר לו?', אמר לו ההגמון, 'לאו'. שאלו החסיד, 'ואם היית מחזיר לו, מה היו עושים לך?', אמר לו ההגמון 'היו חותכים את ראשי בסייף'. אמר לו החסיד 'והלא דברים קל וחומר; ומה אתה, שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום כאן ומחר בקבר, כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה!'. מיד נתפייס אותו הגמון, ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום. ויש מהמפרשים שכתבו שאותו חסיד נפטר לבית עולמו, כעונש על כך שעבר על מה שכתוב בתורה, ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כי היה לו לחשוש שמא יהרגנו ההגמון, ולהשיב לו שלום באמצע תפילתו, ולא היה לו לסמוך על כך שיפייסנו בדבריו.

נמצא שמי שמכניס עצמו במקום סכנה וסומך על הנס, שתים רעות עשה לעצמו, אחת, שענוש יענש על כך שעבר על 'ונשמרתם', ועוד, שמנכים לו מזכויותיו, והרי זה כמחליף מרגלית ואבן טובה על שוה פרוטה. ולכן ראוי לאדם לשמור נפשו מאד מכל חשש סכנה, ולא ילך בדרכים ולא יכנס בימים ונהרות אם לא על צד הכרח גדול, לא על בצע כסף כל שהוא. וכל אשר יבוז כסף לצורך שמירת נפשו, וכדי שלא לכנס למקום סכנה, להוצאת מצוה רבה תחשב:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)