יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

492. שררה

שררה היא צרה שמקברת את בעליה, אם מחמת שהאדם עשוי להתגאות מחמת שררתו ולהטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, ועשוי הוא לעשות כמה דברים שלא כהוגן, ולזלזל בכבוד היחיד והרבים וכדומה. לכן מי האיש החפץ חיים – יברח מן השררה. ובמקום שאין אנשים אחרים, ומוכרח לנהוג שררה, יתגבר מאד שלא להתגאות, ובלבו ישפיל עצמו ויכיר מעוט ערכו, ויזהר בכבוד כל האדם. ואם יצטרך לזרוק מרה, ישקול מעשיו בפלס ומאזני משפט לעשות באופן הראוי לפי צורך שעה, וכל מעשיו יהיו לשם שמים, ואל בינתו אל ישען, ושומע לעצה חכם, ותשועה ברוב יועץ. וישפוך נפשו לפני ה' שיתקנהו בעצה טובה מלפניו שלא תצא תקלה מתחת ידו, ושלא יתגאה, ואחר כל זאת אולי יש תקוה שיצא ידי חובתו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)