ה. אסור לספר על אדם שהוא חלש, באופן שהדבר יכול להזיק לו, כגון שהוא פועל וכדומה. וכן אסור לספר עליו שהוא עני וכדומה, באופן שיכול להינזק מכך, והרי זה לשון הרע.
ו. ענין לשון הרע נמדד לפי האדם עצמו, ולומר על אדם עני שנותן סכום מסוים לצדקה הרי זה שבח עבורו, ואם אומר כן על אדם עשיר, הרי זה גנאי עבורו, וכן כל כיוצא בזה. ואין המספר יכול לומר שלא איכפת לו שיאמרו על עצמו גם כן דבר זה, כיון שענין הלשון הרע נמדד לפי האדם שמספרים עליו, ולא לפי האדם המספר.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ה. (המשך לכך ש'שלילת המעלות' נחשבת כלשון הרע), כמו כן לספר על אדם שהוא חלש בגופו, לפעמים זהו לשון הרע, כגון שהוא פועל, או מלמד ילדים, שאם הוא חלש אין בני אדם רוצים לשוכרו, ואז זהו לשון הרע. וכן לספר על אדם שהוא עני, או שאיננו עשיר כמו שמפרסמים עליו אלא פחות מכך, וכיוצא בזה, הרי זה לשון הרע, כיון שכשיתפרסם הדבר לא ימצא מי שיתן לו באשראי, ויבוא לידי היזק וצער (ולהלן יבואר אי"ה מתי מותר לספר דברים אלו לתועלת).
ו. עוד יש לידע, שבלשון הרע הכל תלוי לפי טיב האדם שמספרים עליו, כי יתכן שאותו סיפור ממש, לגבי אדם אחד הוא שבח ולגבי אחר הוא גנאי. וכגון, אדם שאין לו שום דאגת פרנסה ואחרים נותנים לו את כל צרכיו, אם אומרים עליו שהוא לומד תורה רק שלש או ארבע שעות ביום, הרי זה גנאי עבורו. אך אם אומרים כן על אדם הטרוד בפרנסתו, שהוא לומד שלש או ארבע שעות כל יום, הרי זה שבח גדול עבורו. דוגמא נוספת, אם אומר על אדם עני שהוא מוציא סכום מסוים לכבוד שבת, או שנותן סכום מסוים לצדקה, הרי זה שבח עבורו, ואם הוא אומר על אדם עשיר שהוא מוציא את אותו סכום לכבוד שבת או לצדקה, הרי זה גנאי גדול לו, שאינו מוציא יותר, כפי עושרו. וכמו כן הדבר משתנה לפי עניינו של האדם, שאם הוא אדם פשוט ובינוני, ואומר עליו שהוא מתנהג בצורה שאינה נאותה כל כך עם הפועלים שלו, אין זה גנאי עבורו, ואם אומר כן על אדם חשוב ומכובד שמתנהג כך עם הפועלים שלו, הרי זה גנאי עבורו. וקשה לפרט את כל האופנים האפשריים, והכלל בזה הוא שכל דבר שפרסומו יכול לגרום לחבירו נזק או צער בגופו או בממונו, או להפחידו, הרי זה לשון הרע.
ואין אדם יכול לומר, הרי אמרו חכמים 'מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך', ואם כן איני מצווה לאהוב את חברי יותר מאת עצמי, וכיון שלא איכפת לי שיאמרו עלי שאיני לומד אלא שלש שעות ביום, או שאיני נותן לצדקה יותר מסכום מסוים, יכול אני לומר כן אף עליו. אין הדבר כן, אלא כוונת חכמים היא שכל אחד צריך לאמוד אם היה באותו מצב של חבירו, האם היה רוצה שיאמרו עליו דבר זה, וכיון שבודאי לא היה רוצה בכך, כיון שלפי דרגתו של חבירו הרי זה גנאי עבורו, אסור לומר זאת עליו.
