התובע את הלואתו לאחר השמיטה, ואומר שהיה לו פרוזבול ואבד לו, נאמן, וגובה את חובו.
אף שהשביעית משמטת את ההלואה, ראוי ללווה לשלם את חובו למלוה. והעושה כן, רוח חכמים נוחה ממנו. ובשעה שמחזיר הלווה את הממון צריך המלוה לומר לו שמשמט הוא את חובו, ופטור מלשלמו. ואם אמר הלווה שרצונו בכל זאת לתת, רשאי לקבל ממנו. ולא יאמר הלווה שנותנם בפרעון חובו, אלא יאמר 'שלי הם, ובמתנה אני נותן לך'.
