י טו. ובאופן שמתקיימים כל התנאים המתירים לאדם לדבר לשון הרע על חבירו שעשה לו עוול, יתבונן היטב בדיבורו שלא יעבור על שום אחד מהתנאים הנ"ל, כדי שלא יכשל באיסור לשון הרע.
טז. ולפי מה שהתבאר, נמצא שהאומר לשון הרע על חבירו, מחמת שאף חבירו דיבר עליו, אין זה היתר כלל, כיון שבדרך כלל לא מתקיימים כל התנאים הנ"ל.
* * *
פירוט ההלכה היומית: טו. ובהיתר זה של סיפור לשון הרע על מי שעשה לו עוול, יש להתבונן באיזה אופן לספר, כי בעת הסיפור הוא עומד בסכנה עצומה של איסור סיפור לשון הרע, אם לא ישמור את עצמו בכל התנאים שהתבארו, ובפרט בתנאי השני [שיתבונן היטב שהצדק עמו לפי דיני התורה] ובתנאי הרביעי [שלא ישנה מהאמת ולא יגזים כלל], ועל זה נאמר 'מוות וחיים ביד הלשון', ואם לא יחשוב בעצמו קודם שהוא מתחיל לספר באיזה אופן יספר, בודאי יכשל חס ושלום, כי בשעת הסיפור מתגבר כח הכעס על האדם ואינו יכול להזהר בזה, ויתייעץ עם עצמו קודם הסיפור באיזה אופן יספר את הדבר באופן שלא יגדיל את העוול יותר ממה שהוא, ויכוין לתועלת.
טז. ומחמת כל הדברים הנ"ל ניתן לראות את גודל הטעות שיש לבני אדם בזה, שאדם מספר לשון הרע על חבירו שלא בפניו, ואם נשאל אותו מדוע הוא עושה כן, ישיב שגם אותו אדם דיבר עליו לשון הרע בפני פלוני ופלוני. וטענה זו היא טעות גדולה, כיון שאותו פלוני שסיפר לו כן, שאותו אדם מספר עליו לשון הרע, עבר באיסור רכילות ואין להאמין לו כלל. ועוד, אף אם באמת אותו אדם מדבר עליו, אין זה מתיר לדבר עליו לשון הרע [כי בדרך כלל לא מתקיימים כל התנאים הנ"ל, המתירים לאדם לספר לשון הרע על מי שסיפר עליו לשון הרע].
