ג. מי שהיה לו נזק בעסקיו, כגון שפיטרוהו ממשרתו וכדומה, אסור לו לחשוד באדם מישראל שהלשין עליו ומחמת כן פיטרוהו, ואף אם אמרו לו שאדם מסוים הלשין עליו, מותר לו רק לחשוש לדבר, אך לא להאמינו בודאות.
ד. אסור להאמין לרכילות אפילו אם שמע זאת משני בני אדם, או שיצא קול בעיר על כך, אלא יכול רק לחוש לדבר.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. מי שהיה לו נזק בעסקיו, כגון שהיה שוכר עסק מאדם אחר, ואותו אדם סילקו משכירותו, ואינו יודע אם סילקו מחמת עצמו או מחמת שהיה מי שהוא שהלשין עליו בפני אותו אדם, אסור לו לחשוד בשום אדם מישראל, כיון שאין מחזיקים אדם מישראל במעשה רשע, ועל זה נאמר 'בצדק תשפוט עמיתך' [אלא אם כן יש לו דברים הניכרים על אדם מסוים שהוא הלשין עליו, שאז מותר להחליט בליבו שהוא עשה כן, אך אסור לו להפסידו מחמת כן, ולהלן יבואר מה הם 'דברים הניכרים']. ואפילו אם שמע שאדם מסוים גרם לו את הנזק, מותר לו רק לחשוש שהדבר אמת, אך לא להחליט כן בלבו שהדבר אמת. ואפילו אם אנשים אחרים רבו עם אותו אדם מחמת כן, ואמרו לו שעשה מעשה שלא כהוגן בכך שהלשין עליו, והלה שתק ולא הכחישם, מכל מקום אין זו ראיה שהדבר אמת. כי אף שאם באמת אין הדבר נכון היה לו להציל את עצמו מן החשד ולומר שלא עשה כן, מכל מקום יתכן שראה שלא יקבלו את דבריו, ולכן שתק, וממילא אין להאמין בהחלט שהדבר אמת, אלא רק לחשוש.
ד. איסור קבלת רכילות הוא אף אם שמע משני אנשים, או שיצא קול בעיר, שפלוני דיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, מכל מקום אסור לו לקבל את הדברים ולהאמינם בהחלט, ואף אם כוונת המספרים לתועלת, ואין לו אלא לחשוש לדבר.
