יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

(99) הלכות רכילות, כלל ו, ח-י

ח. אסור לקבל רכילות אפילו ממי שמספר זאת לפי תומו.

ט. השומע רכילות על חבירו, ויש לו 'דברים הניכרים' המוכיחים שהדבר אמת, מותר להאמין בתנאים דלהלן: א. שאין מקום לדון את אותו אדם לכף זכות. ב. שזהו דבר הניכר ממש, ולא רק קצת. ג. שאת הדברים הניכרים יראה בעצמו. ד. שתהיה לו תועלת מכך להבא. ה. מותר רק להאמין בלבו, אך לא לספר לאחרים, וכן לא להפסידו ממון או להכותו.

י. אדם שהזיקו לו בעסקיו על ידי הלשנה וכדומה, ויש לו 'דברים הניכרים' שפלוני עשה כן, אסור לו לחזור ולהלשין על אותו פלוני. אמנם אם ראה בעצמו שהלה הלשין עליו, ובכך שיחזור וילשין עליו תהיה לו תועלת שהלה יפסיק להלשין עליו, ואין לו דרך אחרת להפסיק את הלשנותיו, מותר. אך אינו יכול לסמוך בכך על דברים הניכרים, וכל שכן שלא יסמוך בזה על אחרים.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ח. אסור לקבל רכילות אפילו מאדם המסיח את הדברים לפי תומו, והיינו שהשומע רואה שאין כוונת המספר לעורר מחלוקת ביניהם, רק שבמקרה יצא דבר זה מפיו, מכל מקום אסור להאמינו.

ט. השומע רכילות מחבירו על פלוני שדיבר עליו או עשה לו דבר רע, והוא רואה 'דברים הניכרים' באותו פלוני המוכיחים שאכן דיבר עליו או עשה לו כן, מותר להאמינו רק אם יתקיימו חמשת התנאים דלהלן: א. שאף אם הדבר אמת, אינו יכול לדון אותו לכף זכות, אבל אם יכול לדונו לכף זכות, עליו לעשות כן, ולא לקבל את הדברים כגנות על אותו פלוני. ב. שיהא דבר הניכר ממש, המוכיח את אמיתות הסיפור ששמע עליו, ולא דבר הניכר רק קצת. ג. שאת אותם דברים ניכרים יראה בעצמו, ולא שישמעם מאחרים. ד. שתהיה לו תועלת מידיעת הדבר להבא, שאם לא כן אסור אפילו לשמוע את  הסיפור עצמו, בלי להאמינו. ה. ההיתר הוא רק להאמין בלב שהדבר אמת, אבל אסור לו לספר את הדבר לאחרים, וכן אסור לו מחמת כן להפסידו ממון או להכותו.

י. ולפי מה שהתבאר, אם יש לאחד איזה נזק בעסקיו מחמת שהלשינו עליו וכדומה, אף אם יש לו 'דברים הניכרים' המוכיחים שפלוני הלשין עליו, אסור לו לחזור ולהלשין עליו. ומה שרגילים בני אדם לומר שאם אחד הלשין על חבירו מותר לחבירו לחזור ולהלשין עליו, זו טעות גמורה מכמה טעמים: א. הדבר מותר רק אם על ידי שילשין על חבירו תהיה לו תועלת להבא, שחבירו יפסיק להלשין עליו, ואין לו דרך אחרת להציל את עצמו מהלשנותיו של חבירו. אבל בדרך נקמה אסור להלשין על אותו אדם שהלשין עליו. ב. הדבר מותר רק אם ראה בעצמו שחבירו הלשין עליו, ואינו יכול לסמוך בזה על 'דברים הניכרים' בלבד. וכל שכן שאינו רשאי להאמין לאחרים שסיפרו לו שאותו פלוני הלשין עליו, ובאופן כזה אסור אפילו להחליט בלבו שהדבר אמת. ובודאי שאסור לסמוך על דבריהם ולהפסיד לו הפסד כל שהוא, אפילו אם כוונתו לתועלת להבא.

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)