יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות פסולי המוקדשין, פרק ו, טו-טז

טו) קרבן אשם שנתערב בקרבן שלמים, אף על פי שאין מקריבין משניהן אלא האימורין [-החלבים וכדומה] אבל הבשר נאכל בשניהם, מכל מקום לא יקרבו, אלא ירעו עד שיפול בהן מום, ויביא בדמי היפה אשם, ובדמי היפה שלמים, והמותר [-מה שצריך להוסיף כדי להשלים את שניהם לדמי היפה שביניהם] יפסיד מביתו. ואם כבר קדם והקריב אשמו, שניהן יפלו לנדבה.

טז) כל הקדשים אפשר שיתערבו מין במינו, ואז דינם כמבואר לעיל, חוץ מן החטאת עם האשם, שאין האשם אלא מזכרי כבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".