יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ב, יג-יד

יג) חיה [-יולדת], משיתחיל הדם להיות שותת, עד שתלד, ואחר שתלד עד שלשה ימים, מחללין עליה את השבת, ועושין לה כל צרכיה, בין שאמרה 'צריכה אני', בין שאמרה 'איני צריכה'. ומשלשה ימים לאחר הלידה ועד שבעה, אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, ואם שתקה, ואין צריך לומר אם אמרה צריכה אני, שמחללין עליה את השבת. ומשבעה ימים לאחר הלידה ועד שלשים יום, הרי היא כחולה שאין בו סכנה, ואפילו אמרה צריכה אני, אין עושין לה מלאכה אלא על ידי נכרים:
יד) עושין מדורה לחיה, להתחמם, ואפילו בימות החמה, מפני שהצנה קשה לחיה הרבה במקומות הקרים, אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה. הקיז דם ונצטנן, הרי הוא מסוכן, ועושין לו מדורה אפילו בתקופת תמוז. ומרחיצין את הולד בשבת ביום שנולד אחר שחותכין את טבורו, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, ומולחין אותו, ומלפפין אותו, מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו. וכן מרחיצים אותו לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה, אפילו בחמין שהוחמו בשבת, מפני הסכנה:

 

 

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!

 

"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה". (הקדמת הרמב"ם)