יום ראשון
כ"ב תמוז התשפ"ד
יום ראשון
כ"ב תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 119, ספר מלכים א, פרק כ, כב-כז

כב וַיִּגַּ֤שׁ הַנָּבִיא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לֵ֣ךְ הִתְחַזַּ֔ק וְדַ֥ע וּרְאֵ֖ה אֵ֣ת אֲשֶׁר־תַּֽעֲשֶׂ֑ה כִּ֚י לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה מֶ֥לֶךְ אֲרָ֖ם עֹלֶ֥ה עָלֶֽיךָ׃ כג וְעַבְדֵ֨י מֶֽלֶךְ־אֲרָ֜ם אָֽמְר֣וּ אֵלָ֗יו אֱלֹהֵ֤י הָרִים֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם עַל־כֵּ֖ן חָֽזְק֣וּ מִמֶּ֑נּוּ וְאוּלָ֗ם נִלָּחֵ֤ם אִתָּם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם־לֹ֥א נֶֽחֱזַ֖ק מֵהֶֽם׃ כד וְאֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עֲשֵׂ֑ה הָסֵ֤ר הַמְּלָכִים֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ וְשִׂ֥ים פַּח֖וֹת תַּחְתֵּיהֶֽם׃ כה וְאַתָּ֣ה תִֽמְנֶֽה־לְךָ֣ ׀ חַ֡יִל כַּחַיִל֩ הַנֹּפֵ֨ל מֵֽאוֹתָ֜ךְ וְס֣וּס כַּסּ֣וּס ׀ וְרֶ֣כֶב כָּרֶ֗כֶב וְנִֽלָּחֲמָ֤ה אוֹתָם֙ בַּמִּישׁ֔וֹר אִם־לֹ֥א נֶֽחֱזַ֖ק מֵהֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֥ע לְקֹלָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ כֵּֽן׃ כו וַֽיְהִי֙ לִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֔ה וַיִּפְקֹ֥ד בֶּן־הֲדַ֖ד אֶת־אֲרָ֑ם וַיַּ֣עַל אֲפֵ֔קָה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ כז וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הָתְפָּֽקְדוּ֙ וְכָלְכְּל֔וּ וַיֵּֽלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם וַיַּֽחֲנ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל נֶגְדָּ֗ם כִּשְׁנֵי֙ חֲשִׂפֵ֣י עִזִּ֔ים וַֽאֲרָ֖ם מִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃

 

֍            ֍            ֍

 

(כב) וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ, אמנם היום ניצחת את ארם בדרך נס, אבל לֵךְ הִתְחַזַּק בחיל ופרשים, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה להתכונן למלחמה, כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה – בסוף השנה [כאשר תשוב השמש לנקודה ממנה יצאה בתחילת השנה] מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ פעם נוספת, וכיון שלא בכל יום מתרחש נס, עליך להכין עצה וגבורה להילחם בו ולנצחו בדרך הטבע.

(כג) וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו, אם הסיבה שניצחו אותך ישראל היה בדרך נס, הרי אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם – כוחו רק במלחמה על ההרים, ועַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ, וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר, ונראה אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם.

(כד) ויתכן גם שהסיבה שניצחו היתה בדרך הטבע, כיון שהמלכים שאיתך הרגישו שוים אליך בחשיבות ושתו יין בזמן המלחמה במקום לצאת להלחם, וגם לכך יש עצה, וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה, הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, שלא יצאו איתך למלחמה, וְשִׂים פַּחוֹת – שרים תַּחְתֵּיהֶם, והם יצאו לצבא לפני העם.

(כה) וְאַתָּה אינך צריך להוסיף חייל יותר ממה שהיה לך, אלא תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ, וְסוּס כַּסּוּס, וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, באופן שיהיה הצבא במצבו הקודם, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר, ונראה אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם. וַיִּשְׁמַע בן הדד לְקֹלָם, וַיַּעַשׂ כֵּן.

(כו) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם, וַיַּעַל אֲפֵקָה [-לעיר אפק] לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל.

(כז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ, וְכָלְכְּלוּ – יצאו כולם, וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם – לקראת צבא מלך ארם, וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, והיה ניכר ההבדל בין הצבאות, כי ישראל היו מועטים, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים – כמו שני עדרים קטנים של עיזים, וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)