כה וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וּמִשָּׁ֖ם שָׁ֥ב שֹֽׁמְרֽוֹן׃ א וִֽיהוֹרָ֣ם בֶּן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁמֹנֶ֣ה עֶשְׂרֵ֔ה לִיהֽוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֖ךְ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָֽה׃ ב וַיַּֽעֲשֶׂ֤ה הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י ה֔' רַ֕ק לֹ֥א כְאָבִ֖יו וּכְאִמּ֑וֹ וַיָּ֨סַר֙ אֶת־מַצְּבַ֣ת הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃ ג רַ֠ק בְּחַטֹּ֞אות יָֽרָבְעָ֧ם בֶּֽן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבֵ֑ק לֹא־סָ֖ר מִמֶּֽנָּה׃ ד וּמֵישַׁ֥ע מֶֽלֶךְ־מוֹאָ֖ב הָיָ֣ה נֹקֵ֑ד וְהֵשִׁ֤יב לְמֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽאָה־אֶ֣לֶף כָּרִ֔ים וּמֵ֥אָה אֶ֖לֶף אֵילִ֥ים צָֽמֶר׃ ה וַיְהִ֖י כְּמ֣וֹת אַחְאָ֑ב וַיִּפְשַׁ֥ע מֶֽלֶךְ־מוֹאָ֖ב בְּמֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ו וַיֵּצֵ֞א הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹרָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא מִשֹּֽׁמְר֑וֹן וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(כה) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אלישע אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן.
(א) וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
(ב) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' בכך שדבק בעגלי הזהב של ירבעם, ועשה זאת מיראה שמא ישוב העם למלכות יהודה, רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ, שעבדו עבודה זרה להכעיס, וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.
(ג) רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, דָּבֵק יהורם בן אחאב מלך ישראל, לֹא סָר מִמֶּנָּה.
(ד) וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד – היה בעל צאן רב [וכיון שרוב הצאן נקודים, מכונה העוסק בהם בשם 'נוקד'], וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בכל שנה ושנה מֵאָה אֶלֶף כָּרִים – כבשים מפוטמים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר – אילים עם הצמר שעליהם, שלא היה גוזזם לעצמו.
(ה) וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב מלך ישראל, וַיִּפְשַׁע [-וימרוד] מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, והפסיק לתת לו את המס.
(ו) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן – באותו יום שבא אלישע הנביא לשומרון [כמוזכר לעיל פ"ב פסוק כ"ה], וַיִּפְקֹד – מנה יהורם אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל.
