יב אֲשֶׁ֣ר ׀ אָמַ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם זֹ֤את הַמְּנוּחָה֙ הָנִ֣יחוּ לֶֽעָיֵ֔ף וְזֹ֖את הַמַּרְגֵּעָ֑ה וְלֹ֥א אָב֖וּא שְׁמֽוֹעַ׃ יג וְהָיָ֨ה לָהֶ֜ם דְּבַר־ה֗' צַ֣ו לָצָ֞ו צַ֤ו לָצָו֙ קַ֤ו לָקָו֙ קַ֣ו לָקָ֔ו זְעֵ֥יר שָׁ֖ם זְעֵ֣יר שָׁ֑ם לְמַ֨עַן יֵֽלְכ֜וּ וְכָֽשְׁל֤וּ אָחוֹר֙ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנֽוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃
֍ ֍ ֍
(יב) ומאחר ואין הדבר כן, אלא הנביא מדבר אליהם בלשון צחה ובשפת עמם, יתכן שאינם מקבלים דבריו מחמת שמבקש מהם דברים גדולים וקשים, אך גם דבר זה אינו נכון, אלא אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם הנביא, זֹאת הַמְּנוּחָה – על ידי דבר זה תמצאו מנוחה לנפשכם, הָנִיחוּ לֶעָיֵף – רק תעזבו את הנאנח מיד עושקיו ואל תגזלוהו, וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה – ועל ידי זה תבא לכם רגיעה, וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ – ואף על פי כן לא התרצו לשמוע לדברי הנביא.
(יג) ועל אף שלא רצו לשמוע, חזר הנביא שוב ושוב להוכיחם, וְהָיָה לָהֶם דְּבַר ה', צַו לָצָו, צַו לָצָו – ציווי אחר ציווי כמה פעמים, קַו לָקָו, קַו לָקָו – בדיבור מפורט ומבואר היטב, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם – בלימוד מועט ואיטי בכל פעם, ועל ידי זה לא היו כשוגגים ההולכים בדרך ישרה ואינם יודעים שיש לפניהם מכשול, אלא לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר – כדרך ההולך במזיד לאחוריו, שיודע שאינו יכול להתבונן להיכן הוא הולך, ועל ידי זה הוא נכשל ונופל בהליכתו, וְנִשְׁבָּרוּ בנפילתם, כי נעשו מזידים, וְנוֹקְשׁוּ בכך שהאמינו לנבואות שקר, וְנִלְכָּדוּ.
