ט הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃ י כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם ה֙' ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָֽאשֵׁיכֶ֥ם הַֽחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) עתה פונה הנביא אל יושבי ארץ יהודה וירושלים, הבאים בבוקרו ורואים את כל מחנה אשור מתים סביבות ירושלים, הִתְמַהְמְהוּ בתחילה מלגשת אליהם, לראות את מחנה הגויים ההרוגים, וּתְמָהוּ, כי לא יאמינו למראה עיניהם, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ אחר כך בראותם כי אכן מתו כולם, וָשֹׁעוּ – יפנו פעם אחר פעם לראות את הדבר, כאיש שאינו מאמין לדברים המוזרים אשר רואות עיניו. וישאלו זה את זה, כיצד יתכן שבני אשור שָׁכְרוּ – נראים כשיכורים, וְלֹא שתו יַיִן, נָעוּ כשיכור המאבד שליטה על עצמו, וְלֹא שתו שֵׁכָר, וכיצד איפוא נראים כשיכורים, אשר נרדמו ויישנו שנת עולם.
(י) ועתה מתחיל הנביא להתווכח ולהוכיח את בני דורו, אשר לא האמינו לדברי החוזים והנביאים, כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה' רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וכאילו נרדמתם בחיק הבלי העולם הזה, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אשר לא פתחתם אותם לראות את פועל ה' ומעשהו, אבל איך תחשבו כי תרדמה זו, גם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה, וכי מחמת שאתם ישנים שנת כסילות ועיוורון חושבים אתם שגם הנביאים והחוזים טחו עיניהם מלראות.
