יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 191, ספר איוב, פרק כז, ח-י

ח כִּ֤י מַה־תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ׃ ט הֲֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל כִּֽי־תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה׃ י אִם־עַל־שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל־עֵֽת׃

 

֍              ֍              ֍

 

(ח) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף – וכי מה יכולה להיות תקוותו של החנף, האומר בפיו דברים ההפוכים ממה שהוא חושב בליבו, כִּי יִבְצָע – ומהו ה'בצע' והשכר שהוא עשוי לקבל תמורת חנופה זו, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ – וכי יכול הוא להשלות ולהתעות את האלוקים, כפי שהוא משלה ומתעה את האחרים בחנופתו.

(ט) הֲצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל – או האם ישמע האל את צעקתו של אותו חנף, כִּי [-בשעה ש]תָבוֹא עָלָיו צָרָה.

(י) אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג – או שיהיה לו עונג בכך שהוא ירגיש את עצמו כאחד מעובדי ה'. כדברים הללו [שאין תועלת לחנף בדבריו] יִקְרָא ויכריז אֱלוֹהַּ בְּכָל עֵת.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)