יז וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ יח בֶּן־אָדָ֕ם לַחְמְךָ֖ בְּרַ֣עַשׁ תֹּאכֵ֑ל וּמֵימֶ֕יךָ בְּרָגְזָ֥ה וּבִדְאָגָ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃ יט וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶל־עַ֣ם הָאָ֡רֶץ כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לְיֽוֹשְׁבֵ֤י יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לַחְמָם֙ בִּדְאָגָ֣ה יֹאכֵ֔לוּ וּמֵֽימֵיהֶ֖ם בְּשִׁמָּמ֣וֹן יִשְׁתּ֑וּ לְמַ֜עַן תֵּשַׁ֤ם אַרְצָהּ֙ מִמְּלֹאָ֔הּ מֵֽחֲמַ֖ס כָּֽל־הַיֹּֽשְׁבִ֥ים בָּֽהּ׃ כ וְהֶֽעָרִ֤ים הַנּֽוֹשָׁבוֹת֙ תֶּֽחֱרַ֔בְנָה וְהָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יז) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(יח) בֶּן אָדָם, לַחְמְךָ, בְּרַעַשׁ [-ברעד] תֹּאכֵל, כמי שמתיירא מן האויב, וחושש שיכלה לחמו, וּמֵימֶיךָ בְּרָגְזָה [על ההוה] וּבִדְאָגָה [על העתיד] תִּשְׁתֶּה.
(יט) וְאָמַרְתָּ אֶל עַם הָאָרֶץ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, בזמן המצור של נבוכדנצר, לַחְמָם בִּדְאָגָה יֹאכֵלוּ, וּמֵימֵיהֶם בְּשִׁמָּמוֹן – בדאגה ותמהון לב יִשְׁתּוּ, ומצור זה יהיה הסיבה לְמַעַן תֵּשַׁם אַרְצָהּ מִמְּלֹאָהּ – שתהיה הארץ המלאה בני אדם לארץ שוממה, כי אם לא היו מורדים בנבוכדנצר אלא משלימים איתו לא היה מחריב את ארצם, והסיבה שנתן ה' בליבם למרוד בו, ומחמת כן נחרבה ארצם, הוא מֵחֲמַס כָּל הַיֹּשְׁבִים בָּהּ, והיה זה עונש על מעשיהם.
(כ) ועוד תועלת תהיה מכך, וְהֶעָרִים הַנּוֹשָׁבוֹת [-המיושבות] תֶּחֱרַבְנָה, וְהָאָרֶץ שְׁמָמָה תִהְיֶה, ועל ידי זה וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', ותשובו להאמין בהשגחת ה', ובשכר ועונש.
