יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שער חשבון הנפש, פרק שלישי (טז)

השער השמיני, שער חשבון הנפש

פרק שלישי

החשבון הששה עשר: חשבון האדם עם נפשו על אורך זמן עמידתו בעולם, ויעלה על לבו קירבת קצו ובוא המוות אליו, ויתבונן בכך בעיקר בעת שהוא רואה מיתת שאר החיים פתאום, בין אנשים ובין בעלי חיים, מבלי הקדמת ידיעה בדבר ולא רמז ולא זמן מסוים, ואין המוות מתעכב מלבוא בכל חודש מחודשי השנה, ולא ביום מימות החודש, ולא בשעה משעות היום, ואיננו בא דוקא בימי הזקנה, אלא הוא קורה לחיים בכל זמן ובכל עת ובכל מקום.

והמשל בזה, כאילו המלך הפקיד אצלו פקדון, ולא קצב לו זמן להשבתו, וציוהו שיהיה מצפה לו בכל עת, כדי שלא ילך למקום אחר, ושיהיה נמצא בעת שיבקשהו המלך, היתכן לסור ממקום המלך בעוד שהפקדון בידו?

וכאשר יחשוב האדם עם נפשו על אורך עמידתו בעולם, ויזכור כי קהל מחבריו נסעו אל העולם האחר קודם ממנו, בעת שהיתה תקותם חזקה להשאר בחברת העולם, ולא ראה לנפשו יתרון שמחמתו ברור לו שהוא זכאי לחיות יותר מהם, יקצר תוחלתו בעולם, ויוחיל לאחריתו, ויחשוב בצידתו לעת נסיעתו אל העולם הבא, ויחשוב עם נפשו קודם יום החשבון. ואמר אחד מן החכמים: מי שהקדים בעיני עצמו את המוות לפני שבא אליו המוות באמת, הרי הוא תיקן את עצמו. ואמר החכם: 'לב חכמים בבית אבל', ונאמר: 'טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו'. ובלשון 'החי' שבפסוק הכוונה למי שליבו חי, כלומר, המבין ומכיר, שיקח מוסר לעצמו.

 

"חִיפַּשְׂתִּי עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִן הַשֵּׂכֶל וּמִן הַכָּתוּב וּמִן הַקַּבָּלָה... וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"  (הקדמת המחבר)