יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד
יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד

חג שמח !

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ז-ח

ז) אתרוג שניקב נקב מפולש (-מצד לצד) אפילו כל שהוא, פסול. ואם ניקב נקב שאינו מפולש, אם היה בעובי כאיסר או יתר, פסול. אתרוג חסר כל שהוא, פסול. ניטל דדו, והוא הראש הקטן ששושנתו בו, פסול. ניטל העץ שהוא תלוי בו באילן מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא, פסול. עלתה חזזית עליו, אם בשנים ושלשה מקומות, […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ה-ו

ה) הדס שנקטם ראשו, כשר. נשרו רוב עליו, אם נשתיירו שלשה עלין בקן אחד, כשר. היו ענביו מרובות מעליו, אם ירוקות, כשר. ואם אדומות או שחורות, פסול. ואם מיעטן, כשר, ואין ממעטין אותן ביום טוב, לפי שהוא כמתקן. עבר וליקטן ביום טוב, או שליקטן אחד אחד לאכילה, הרי זה כשר: ו) ערבה שנקטם ראשה, כשרה. […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ג-ד

ג) לולב שנקטם ראשו, פסול. נסדק, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים, פסול. היה עקום לפניו, שהרי שִׁדְרוֹ נראה כגב בעלי חטוטרת, פסול. היה עקום לאחוריו, כשר, שזו היא דרך ברייתו. נעקם לאחד מצדדיו, פסול. נפרדו עליו זה מעל זה, ולא נדלדלו כעלי החריות (-ענפי הדקל) כשר. נפרצו עליו, והוא שידלדלו משדרו […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, א-ב

א) ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג, שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב, אפילו לאחר יאוש הבעלים, או שהיה מאשרה (-עץ של עבודה זרה) הנעבדת, אף על פי שבטלו האשרה מלעבדה, או שהיה של עיר הנדחת, הרי זה פסול. היה אחד מהן של עבודת כוכבים, לא יטול לכתחלה, ואם נטל, יצא. […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, כו-כז

הלכות שופר וסוכה לולב / פרק ז כו) הדס שבלולב, אסור להריח בו, מפני שאינו ראוי בטבעו אלא לריח, והואיל והוקצה למצוה אסור להריח בו. אבל אתרוג, שראוי גם לאכילה, מותר להריח בו, שהרי הוקצה למצוה מאכילה: כז) ואסור לאכול אתרוג כל יום השביעי, מפני שהוקצה למקצת היום הוקצה לכולו. ובשמיני, מותר באכילה. ובזמן הזה […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, כד-כה

כד) כך היה המנהג בירושלים, יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו, ונכנס לבית הכנסת והוא בידו, מתפלל והוא בידו, ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלים והוא בידו, וכשיכנס למדרש ללמוד, משלחו לביתו ביד בנו או ביד עבדו: כה) מקבלת אשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת, בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. וביום טוב […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, כב-כג

כב) כיצד היו עושין, מביאין אותה מערב שבת למקדש, ומניחין אותה בגיגיות של זהב כדי שלא יכמשו העלין, ולמחר זוקפין אותה על גבי המזבח, ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כדרך שעושין בכל יום. וערבה זו, הואיל ואינה בפירוש בתורה, אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש, אלא ביום השביעי בלבד הוא שנוטלין […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, יט-כא

יט) כל מי שחייב בשופר ובסוכה, חייב בנטילת הלולב, וכל הפטור משופר וסוכה, פטור מלולב. קטן היודע לנענע, חייב בלולב מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות: כ) הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת, נוספת, חוץ מערבה שבלולב. ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב לענין ערבה זו, ושיעורה של אותה ערבה נוספת, אפילו עלה אחד […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, יז-יח

יז) ומשחרב בית המקדש, אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום הראשון, ואפילו בני ארץ ישראל, שקדשו את החדש וידעו בבירור שיום זה הוא יום טוב ראשון, מפני בני הגבולין הרחוקים, שאינן יודעין בקביעת החדש, כדי שיהיו הכל שוין בדבר זה, ולא יהיו אלו נוטלין בשבת ואלו אין נוטלין, הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום […]

ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, טו-טז

טו) משחרב בית המקדש, התקינו שיהיה לולב ניטל בכל מקום כל שבעת ימי החג, זכר למקדש. וכל יום ויום מברך עליו 'אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב', מפני שהיא מצוה מדברי סופרים. ותקנה זו, יחד עם כל התקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי משחרב בית המקדש, כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים לישנן: טז) בזמן […]