19. אהבת הבנים והבנות (ג)
וְצָרִיךְ הָאָדָם לִפְקֹחַ עֵינָיו עַל בְּנוֹתָיו, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה יִהְיֶה מְנָת חֶלְקָן, לָכֵן יִּזָּהֵר לְהַרְחִיקָן מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת, וּלְהַרְגִּילָן בְּכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, וְיִתֶּן לְבִתּוֹ עֵצוֹת טוֹבוֹת אֵיךְ תִּתְנַהֵג עִם בַּעְלָהּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב, בְּאֹפֶן שֶׁתִּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וּבְעֵינֵי בַּעְלָהּ.
"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם,
שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא"
(מתוך הקדמת המחבר)
