מסכת קדושין, פרק ב, משנה י

משנה י: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:

הַמְקַדֵּשׁ אשה בִּתְרוּמוֹת, וּבְמַעַשְׂרוֹת, וּבְמַתָּנוֹת כהונה, כגון זרוע לחיים וקיבה, הניתנים לכהן מכל בהמת חולין שנשחטת, וּבְמֵי חַטָּאת – מים שנשאבו לצורך הכנת מי הזאה של פרה אדומה, וּבְאֵפֶר חַטָּאת – אפר פרה אדומה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שכל הדברים הללו שווים ממון,  וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל שירש מאבי אמו הכהן תרומה, הרי היא שלו ויכול לקדש בזה אשה [אבל ישראל המפריש מתבואתו תרומה, אף שהוא רשאי להחליט לאיזה כהן לתת את התרומה, אך אין התרומה שלו, ואינו יכול לקדש בה].