ספר זמנים: הלכות שבת, פרק כה, ז-ח
ז) מותר לטלטל הכלי אפילו שלא לצורך תשמישו, אלא לעשות בו מלאכה שלא נעשה לתשמישה, כיצד, נוטל אדם קורנס [-פטיש] לפצוע בו אגוזים, וכן נוטל קורדום [-גרזן] לחתוך בו דבילה, מגירה [-מסור] לגרר בה את הגבינה, מגרפה [-את] לגרוף בה את הגרוגרות, את הרחת ואת המזלג לתת עליו אוכל לקטן הנמצא במרחק ממנו, את הכוש [-פלך] ואת הכרכר [-חתיכת עץ חדה של אורגים] לתחוב בו פירות, מחט של סקאין – של תופרי שקים כדי לפתוח בו את הדלת, את המכתשת כדי לישב עליה, וכן כל כיוצא בזה:
ח) ומטלטל אדם מחט של יד השלימה כדי ליטול בה את הקוץ שנתחב בבשר, אבל אם ניטל הקצה הנקוב שלה [-של המחט], או הקצה החד שלה, אין מטלטלין אותה, כיון שאין לה שם כלי כלל. ואם היתה המחט גולם, ועדיין לא ניקבה, אך היא עתידה להינקב, מותר לטלטלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
