כ נַ֭פְשֵׁנוּ חִכְּתָ֣ה לַֽיהוָ֑ה עֶזְרֵ֖נוּ וּמָֽגִנֵּ֣נוּ הֽוּא׃ כא כִּי־ב֭וֹ יִשְׂמַ֣ח לִבֵּ֑נוּ כִּ֤י בְשֵׁ֖ם קָדְשׁ֣וֹ בָטָֽחְנוּ׃ כב יְהִֽי־חַסְדְּךָ֣ יְהוָ֣ה עָלֵ֑ינוּ כַּֽ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(כ) והגם שלא באה תקוותם מיד, כי היו להם שלש שנים של רעב, ובאותו זמן נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַייָ, מכל מקום לבסוף עֶזְרֵנוּ מן הרעב וּמָגִנֵּנוּ מן האויב הוּא, כי הצילנו ה' משתי הצרות הללו.
(כא) ואמנם הבוטח בבשר ודם ואין הלה מושיעו מיד, גורם לו הדבר לעצבות, כי חושש הוא שמא לאחר זמן לא יוכל או לא ירצה להושיעו, כאן אין הדבר כן, כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ אפילו שלא באה התשועה מיד, כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ בטחון חזק, שהוא תמיד יכול להושיע, ובודאי ירצה להושיענו, כי שמו נקרא עלינו, ולכן שמח ליבנו אפילו קודם שבאה התשועה בפועל.
(כב) ומכל מקום אבקש שלא נחכה זמן רב לתשועתך, אלא יְהִי חַסְדְּךָ יְיָ עָלֵינוּ מיד כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ, ותושיענו במהרה.
