יד ה֛' מָסַ֥ךְ בְּקִרְבָּ֖הּ ר֣וּחַ עִוְעִ֑ים וְהִתְע֤וּ אֶת־מִצְרַ֨יִם֙ בְּכָֽל־מַעֲשֵׂ֔הוּ כְּהִתָּע֥וֹת שִׁכּ֖וֹר בְּקִיאֽוֹ׃ טו וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְמִצְרַ֖יִם מַֽעֲשֶׂ֑ה אֲשֶׁ֧ר יַֽעֲשֶׂ֛ה רֹ֥אשׁ וְזָנָ֖ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמֽוֹן׃ טז בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֥ה מִצְרַ֖יִם כַּנָּשִׁ֑ים וְחָרַ֣ד ׀ וּפָחַ֗ד מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד־ה֣' צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר־ה֖וּא מֵנִ֥יף עָלָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(יד) ומבאר הנביא כיצד קרה הדבר, ה' מָסַךְ [-מזג] בְּקִרְבָּהּ של מצרים רוּחַ עִוְעִים – בלבול וטירוף הדעת, וכאילו ממזיגת הטירוף הזה שתתה מצרים והשתכרה, וְהִתְעוּ השרים הללו אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ, כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ, שחושב שזהו יין וחוזר ושותהו, וכך התעו הם את המון העם לעשות מעשים שאינם ראויים לטבעם, עד שתקיא אותם ארצם.
(טו) וְלֹא יִהְיֶה לְמִצְרַיִם מַעֲשֶׂה ראוי ומועיל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, רֹאשׁ וְזָנָב – לא אחד ממנהיגי העם הגדולים ולא אחד ממנהיגיהם הקטנים, כִּפָּה וְאַגְמוֹן – לא גיבור ועשיר [המשול לעץ חזק המכונה כפה], ולא אחד מהמון העם, המשולים לקני סוף [המכונים 'אגמון'].
(טז) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כל המון מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים הנחרדות ומפחדות מכל דבר, וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו, כי על אף שלא תהיה זו מכה ממש אלא רק הנפת יד קטנה, בכל אופן ייראה להם כל דבר קטן שזהו אות לרעה עליהם, ולא רק שיחרדו באותה שעה, אלא ימשך בהם אותו פחד בתמידות.
