שיעור 185, ספר תהילים, פרק לט, יג-יד

יג שִׁ֥מְעָֽה תְפִלָּתִ֨י ׀ יְהוָ֡ה וְשַׁוְעָתִ֨י ׀ הַֽאֲזִינָה֮ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ כִּ֤י גֵ֣ר אָֽנֹכִ֣י עִמָּ֑ךְ תּ֝וֹשָׁ֗ב כְּכָל־אֲבוֹתָֽי׃ יד הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣נִּי וְאַבְלִ֑יגָה בְּטֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְאֵינֶֽנִּי׃

֍             ֍              ֍

(יג) ומסיים את הענין בתפילתו, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יְיָ, מחמת שהתפילה היא הנאמרת בכוונת הלב ובהתנשאות הנפש אל האלהים, וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה מצד שאני זועק לישועה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ, כי הדמעות מעוררות את הרחמים, ושערי דמעות לא ננעלו. ומבאר מה היא תפילתו ובקשתו, כיון שהאדם מורכב משני חלקים, גוף ונפש, כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ – הרי באותו חלק שאני 'עִמָּךְ', והיינו חלק הנפש שהוא חלק אלוה ממעל, אני כמו 'גֵר' בעולם הזה, כי הנפש היא רוחנית ועליונה, וכשהיא בעולם הזה היא רחוקה משרשה וממקומה, ומצד הגוף אני תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי, כי הגוף הבא מהאבות המולידים אותו הוא תושב הארץ המושל בה, ומחמת כן נטיית האדם היא שהגוף, התושב, ישלוט על הנפש, שהיא כגר, וימשול בה להטותה כרצונו.

(יד) ולכן אבקש, הָשַׁע – תוציא ותפנה את היסורים מִמֶּנִּי, כי כיון שטבע הגוף נוטה אל החטא אל תייסרני על החטאים, וְאַבְלִיגָה – ואני מצידי אשתדל להתחזק על כוחות התאוה והיצר ולנצחם, בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי – לפני שיגרמו מעשי שאלך מהעולם באופן ש'אינני', שאובד גם מחיי הנפש הנצחיים, אם לא אתקן את המוטל עלי מצד מציאותי הרוחנית והנצחית, כי רק על ידי שאגביר את הנפש על הגוף אוכל להגיע אל החיים הנצחיים, לראות באור פני מלך חיים.