תורת הבית, פרק שביעי (ג)
ניתן לראות את גודל אהבת התורה שהיתה לדורות הראשונים, בכך שהסכימו להתבזות כדי להשיג אפילו פרט אחד מדברי התורה, וכמו שמסופר על רב, ששהה שמונה עשר חודשים אצל רועי בקר, כדי שיידע מהו 'מום קבוע' בבהמה, ומהו 'מום עובר'. והרי אפילו אדם רגיל אינו רוצה לשהות זמן רב כל כך בין רועי בקר, שהם אנשים פחותים, וכל שכן אדם חשוב כמו רב, שהיה זה בזיון גדול עבורו, ומכל מקום התרצה בכך כדי להשיג ידיעה מסוימת בפרט אחד של דברי התורה. ולעומת זאת, בדורינו, לא יתרצה האדם ללכת למקום רחוק כדי ללמוד תורה, וגם אם יהיו לו כל צרכיו ופרנסתו, אלא אם כן יזדמן לו הכל דרך כבוד, ואינו מתרצה כלל לבזות עצמו אפילו מעט, כדי ללמוד תורה.
"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
