ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ד, ז-ח
ז) חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, אם היה מפסיק בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה, הרי כל חבורה מהן כאילו היא בחדר בפני עצמה או בעלייה בפני עצמה, לפיכך צריכין פת מכל חבורה. ואם אין המחיצות מגיעות לתקרה, ככר אחד לכולן, שכולן כאנשי בית אחד חשובין:
ח) מי שיש לו בחצר חבירו בית שער שרבים דורסין בו, או אכסדרה, או מרפסת, או בית הבקר, או בית התבן, או בית העצים, או אוצר, הרי זה אינו אוסר עליו, ואינו צריך להשתתף בעירובו, עד שיהיה לו עמו בחצר מקום דירה שהוא סומך עליו לאכול בו פתו, ואחר כך יהיה אוסר עליו עד שיערב עמו. אבל מקום לינה אינו אוסר. לפיכך, כיון שיש צורך שיהא זה מקום דירה הקבוע לאכילה, אם קבע לו מקום לאכול בו בבית שער או באכסדרה ומרפסת, אינו אוסר עליו, לפי שאינו מקום דירה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
