א) כיצד מעשה הציץ, עושה טס [-חתיכה חלקה ודקה] של זהב, רחב שתי אצבעות, ואורכו בשיעור המקיף מאוזן לאוזן, וכותב עליו שני שיטין – בשתי שורות, את המילים 'קדש לה". את המילה 'קדש' כותב מלמטה, בשורה התחתונה, ואת המילה 'לה" כותב מלמעלה, בשורה העליונה. ואם כתבו לשתי התיבות בשיטה [-בשורה] אחת, כשר. ופעמים אירע שכתבוהו בשיטה אחת:
ב) והאותיות של המילים 'קדש לה" בולטות בפניו של הציץ, כלומר כלפי חוץ, [כיצד], חופר את האותיות מאחריו – מכיוון החלק האחורי של הציץ, והוא – הציץ עצמו, בחלקו הקדמי, מדובק על השעוה, כדי שלא יתבקע הזהב, עד שבולט הכיתוב של המילים 'קדש לה" מהצד הקדמי של הציץ. והוא – הציץ, נקוב בשתי קצותיו, ופתיל תכלת למטה ממנו נכנס מנקב לנקב, כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף:
