מצוה עב) שלא להקדים חוקי התבואות
פרשת משפטים
"מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמות כב כח)
מצוות לא תעשה, שכאשר אנו מפרישים תרומות ומעשרות מן התבואה, לא נקדים את חוקי התבואות שלא כסדר שציותה התורה, אלא נוציאם כסדר. וביאור הענין, כי החטה לאחר שידושו אותה וינקו אותה, הרי היא 'טבל', ופירוש טבל הוא תבואה שלא הורמו ממנה תרומות ומעשרות, והחיוב עלינו בה להוציא ממנה תחלה תרומה גדולה, ואחר כך עלינו להוציא ממנה מעשר, והוא נקרא מעשר ראשון. ואחר כך יש לנו להוציא ממה שנשאר מעשר נוסף, והוא מעשר שני. והתרומה תינתן לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר שני יאכלוהו בעליו בירושלים. וחייב האדם להפריש את התרומה והמעשרות בסדר זה, ולא יקדים את המאוחר ולא יאחר את המוקדם, שנאמר 'מלאתך ודמעך לא תאחר', והרי זה כאילו נאמר 'ממלאתך ודמעך לא תאחר מה שראוי להקדימו'.
משרשי המצוה, כי בהעשות הדברים על סדרן לא יבוא בהן הערבוב והטעות, וכשאינן נעשים כסדרן תהיה הטעות מצויה בהן תמיד. ובהיות התרומות והמעשרות דבר גדול בקיום הדת, כמו שנפרש בעזרת השם, ציונו ה' יתברך להיזהר בהם מאד שלא לבוא בחשבונן לידי טעות לעולם.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאם עבר והקדים בענין זה מה שאין ראוי להקדים, מה שעשה עשוי, ולא נתחייבנו לחזור ולערב הכל ולהפריש פעם שניה.
