ט) ה'אפוד', רוחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, ואורכו מכנגד אצילי הידים [-המרפקים] מאחוריו, עד הרגלים. ויש לו כמו שתי ידות היוצאות ממנו באריג לכאן ולכאן – מימינו ומשמאלו, שחוגרין אותו בהם, והם [-שתי ידות אלו] הנקראין 'חשב האפוד'. והכל ארוג זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, על שמנה ועשרים חוטין, כמעשה החושן. ותופר עליו שתי כתיפות, כדי שיהיו על כתפות הכהן. וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע, מושקע בבית של זהב. וּמְפַתֵחַ על שתי האבנים את שמות השבטים, ששה שבטים על אבן זו, וששה שבטים על אבן זו, כתולדותם, ראובן בימין ושמעון בשמאל, לוי בימין ויהודה בשמאל וכן הלאה, וכותבין שם יוסף 'יהוסף', ונמצאו עשרים וחמש אות באבן זו, ועשרים וחמש אות באבן זו, וכך היו כתובין, באבן ימין: ראובן, לוי, יששכר, נפתלי, גד, יהוסף. ובאבן שמאל: שמעון, יהודה, זבולן, דן, אשר, בנימן. והאבן שכתוב בה ראובן על כתיפו הימנית. והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית. ועושה בכל כתף של האפוד שתי טבעות, אחת מלמעלה בראש הכתף, ואחת מלמטה לכתף, למעלה מן החשב. ונותן שתי עבותות זהב בשתי טבעות שלמעלה והם הנקראים שרשרות:
י) ואחר כך מכניס את קצות העבותות של החושן בטבעות של מעלה בכתפות האפוד, ומכניס את שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד. ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפות האפוד, עד טבעות החושן העליונות, כדי שידבקו זה בזה, ולא יזח [-יתנתק] החושן מעל האפוד. וכל המזיח [המנתק] את החושן מעל האפוד, ומפרק חיבורן דרך קלקול, לוקה:
