ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ה, ג-ד

ג) אחד מבני מבוי שהיה לו אוצר של יין או שמן וכיוצא בהן, הרי זה מזכה ממנו מעט לכל בני המבוי להשתתף בו, ומערב בו עליהם. ואף על פי שלא הִפְרִישׁוֹ ולא ייחדו, אלא הרי הוא מעורב באוצר, הרי זה שיתוף:
ד) חצר שיש לה שני פתחים, לשני מבואות שונים, אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד, נאסרה במבוי השני, ואינה מוציאה ומכניסה בו. לפיכך, אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי, ושיתף עליהן, צריך להודיע לאנשי חצר זו, שאינן משתתפין אלא מדעתן, כיון שאינה זכות גמורה להן, שמא במבוי השני רוצים להשתתף, ולא בזה:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!