328. ישוב הדעת (ב)

וְהֵן אֱמֶת שֶׁרָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּשְׁלִיךְ עַל ה' יְהָבוֹ, וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ מִתְפַּלֵּל, וַאֲפִילוּ אִם יִהְיוּ עָלָיו טְרָדוֹת הַרְבֵּה, וְרָעוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר מֵרָעוֹת אִיּוֹב, לֹא יַטְרִידֶנּוּ שׁוּם דָּבָר מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מִי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ, וְהַלְוַאי שֶׁנַּעֲבֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה כְּשֶׁאָנוּ בְּלִי שׁוּם טִרְדָּא, כִּי יֵצֶר הָרַע מְעַרְבֵּב דַּעְתֵּנוּ בְּמַחְשָׁבוֹת זָרוֹת וְהֶבֶל הֲבָלִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ לָנוּ טִרְדָּא כָּל שֶׁהִיא הֲרֵי אָנוּ כְּשִׁכּוֹרִים, וַעֲבוֹדָתֵנוּ עֲכוּרָה, וְלֹא נוּכַל לְכַוֵּן דַּעְתֵּנוּ. וְלָכֵן חוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלֵינוּ לְמַעֵט כָּל מַה שֶׁנּוּכַל בַּטִּרְדּוֹת, כְּדֵי לַעֲבוֹד אֶת בּוֹרְאֵנוּ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה.