א) מצות עשה לשלח את כל הטמאים מן המקדש, שנאמר 'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש'.
ב) זה 'המחנה' האמור כאן, בפסוק זה, הוא 'מחנה שכינה' שהיה במשכן, ובבית המקדש הוא מפתח עזרת ישראל ולפנים. שומע אני – הייתי יכול להבין מלשון הפסוק שהמצורע והזב וטמא מת שלשתן נמצאים במקום אחד, תלמוד לומר – לכן נאמר במצורע 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו', ו'מחוץ למחנה' האמור כאן זה מחנה ישראל, שהוא מפתח העיר ירושלים ולפנים. ומעתה יש להמשיך וללמוד, מה – כשם שמצורע, שטומאתו חמורה – חמור גם שילוחו משילוח חבירו, אף כל שטומאתו חמורה – חמור שילוחו משילוח חבירו, לפיכך, משלחין את המצורע חוץ לג' מחנות, שמקום זה, 'חוץ לשלשת מחנות' הוא חוץ לירושלים, מפני שהוא חמור בכך שמטמא בביאה – אם הוא בא לבית או אהל ויושב בו, הרי הוא מטמא את כל מה שבבית, מה שאין הזב מטמא:
