מצוה צח) מצות עריכת נרות במקדש
פרשת תרומה
"יערוך אותו אהרן ובניו" (שמות כה טו)
מצוות עשה להיטיב נרות תמיד לפני השם יתברך, שנאמר 'יערוך אותו אהרן ובניו', כלומר, יערוך את הנר לפני השם יתברך, וזוהי מצות הטבת נרות.
משרשי המצוה, שציונו ה' יתברך להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני אדם להתכבד בבתיהם בנרות דולקים, וכל ענין ההגדלה בו כדי שכשיראהו האדם יכנס בליבו מורא וענוה [ואמנם יש למקובלים בענינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים, ואולם גם אנחנו נכתוב הנראה כפשוטן של דברים, והכל לשם שמים].
מדיני המצוה, שהדלקת הנרות דוחה שבת, ונותן בכל יום לכל נר ונר חצי לוג שמן, שנאמר 'מערב עד בוקר', ושיערו חכמים שחצי לוג שמן יספיק אפילו ללילות טבת הארוכים, ונותנים שיעור זה גם בשאר הלילות, אך שאינם ארוכים כל כך, ואם ישאר שמן – אין בכך כלום. וחלק ממצות ההטבה הוא הדישון, וה'דישון' הוא, שכל נר שכבה – מסיר את הפתילה וכל השמן שכבה, ומקנחו, ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר. ונר שלא כבה, מתקנו. ודישון המנורה והטבתה – מצות עשה, בבקר ובין הערבים. ונר אמצעי (מערבי), אם כבה – מדליקו מאש שעל המזבח החיצון. ואת הנרות האחרים מדליק זה מזה, שמושך את הפתילה ומטה אותה לנר האחר עד שהאש נתפסת בה, לפי שאין כבוד המצוה להדליקן מנר אחר של חול.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים. וכהן העובר עליה ולא ערך הנרות כמצוה, ביטל מצוות עשה.
