ה) ומניין שעבודתו של מחוסר כיפורים פסולה, שנאמר לגבי מחוסרת כפורים 'וכפר עליה הכהן, וטהרה', מכלל – משמע מלשון זו, שכל זמן שלא הוקרבו עליה קרבנותיה, עדיין לא נגמרה טהרתה, והוא הדין לכל מחוסרי כיפורים:
ו) כהן שעבד בבית המקדש, ואחר כך נודע שהיה טמא, אם הטומאה שנטמא בה הכהן היא טומאה ידועה – שהיתה ידועה קודם שנטמא בה, כל הקרבנות שהקריב פסולין, שהרי עבודתו חולין. ואם היא טומאת התהום – טומאה שלא היתה ידועה לשום אדם בעולם בשעה שנטמא בה, הציץ מרצה – מכפר על כך, וכל הקרבנות שהקריב הכהן, נרצו – התקבלו לרצון. ואפילו אם נודע לו שהוא טמא בטומאת התהום קודם שיזרוק את הדם, וזרק, הורצה, לפי שהציץ מרצה על טומאת התהום אף על פי שהוא מזיד בעבודתו, וכבר ביארנו טומאת התהום בנזירות, שהיא טומאה שאין שום אדם בעולם שיודע עליה, ולכן היא שייכת רק במת ולא בהרוג, שהרי ההורג יודע על קיומה של טומאה זו.
