יד הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי׃ טו אֲלַמְּדָ֣ה פֹֽשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ׃ טז הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִדָּמִ֨ים ׀ אֱֽלֹהִ֗ים אֱלֹהֵ֥י תְּשֽׁוּעָתִ֑י תְּרַנֵּ֥ן לְשׁוֹנִ֗י צִדְקָתֶֽךָ׃ יז אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח וּ֝פִ֗י יַגִּ֥יד תְּהִלָּתֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(יד) וממשיך ומבאר, "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ" אלא הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, שתשגיח עלי ותושיע אותי מכל פגע וצרה, "וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי" אלא וְרוּחַ נְדִיבָה שלך תִסְמְכֵנִי – תסייע לי ללכת בדרכי השלימות.
(טו) ועל ידי שלא תשליך אותי מלפניך אלא תמחל לי, ויראו הכל שאתה נוהג במידת הרחמים והחמלה, אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ – את הפושעים, העושים עבירות בדרך מרידה כיון שהם חושבים שדרכי ה' אינן טובות, אלמד את דרכיך האמיתיות, שהן מלאות טוב וחסד, ושאתה מרחם ושופט צדק, ועל ידי זה ישובו בתשובה. ועל ידי שתשאיר לי את רוח הקודש, הרוח הנדיבה שתסייע לי, וְחַטָּאִים, שעוברים עבירות מחמת התאוות, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ, כי יראו שגם אני שבתי בתשובה הגם שליבי נוטה אל התאוות, וגם הם יכניעו את תאוותם על ידי רוח הקדושה שתסייע להם, וישובו אליך.
(טז) אמנם, כיון שנתן הנביא אמר לו שמחמת חטא זה יבואו עליו עונשים, הוסיף דוד וביקש מה', הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, שלא יבואו עלי אותם עונשים, אֱלֹהִים אֱלֹהֵי תְּשׁוּעָתִי, ואז אראה שאינך נוהג עימי במידת המשפט והדין, אלא כפי הנהגת הצדקה העליונה, ועל ידי זה תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ.
(יז) ואחרי שארנן את צדקתך ביני לבין עצמי, אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שאוכל להודיע זאת גם לאחרים, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ בקהל רב.
