ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ח, ג

ג) אף על פי שאין אדם יכול להניח לאותה שבת שני עירובים בשני מקומות שונים, מכל מקום מערב אדם שני עירובין, בשתי רוחות – בשני צדדים שונים, ומתנה – על ידי תנאי, ואומר, אם אירע לי דבר מצוה, כגון שארצה לשמוע את דרשת הרב, או נלחצתי למחר על ידי אויבים וארצה לברוח מהם, ונצרכתי לרוח זו, זה העירוב הוא שאני סומך עליו, והעירוב שברוח השנית אינו כלום. ואם נצרכתי לרוח זו השני, זה העירוב הוא שאני סומך עליו ושברוח הראשונה אינו כלום, ואם נצרכתי לשתי הרוחות יש לי לסמוך על איזה עירוב שארצה, ולאיזה מהם שארצה אלך, ואם לא אירע לי דבר ולא נצרכתי לרוח מהן, אין שני העירובין האלו עירוב, ואיני סומך על אחד מהן אלא הריני כבני עירי, שיש לו אלפים אמה לכל רוח מחוץ לחומה, כיון שבאופנים אלו אינו רוצה שיחולו שני העירובין, אלא רק אחד מהם, כפי שיברר אחר כך איזה מהם, מועיל תנאו, וכשיברר בשבת באיזה עירוב הוא רוצה, יחול תנאו ויוכל ללכת עד אותו עירוב, ואלפיים אמה נוספות מהעירוב לכל צד.

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!