הלכות ברכות [שנה א, פנחס, המשך כ]
המשך כ: וכתב בחסד לאלפים (סק"ח אות ח'), אם עירב בעיסה דבש או שמן או תבלין, ואין טעם של התערובת ניכר בעיסה, זהו פת גמור, ומה שעושין אותם צורות גלוסקאות משונות מצורת הפת – אינו מעלה ומוריד, והאיש הירא את ה' אם ירצה לברך בורא מיני מזונות, לפחות יתן שמן או תבלין בכדי שיהיה ניכר ונרגש בהם, או יעשה כעכין יבשין שכוססין אותם ונקראים בישקוק"ש, דאיכא למאן דאמר דחשיבי פת הבאה בכיסנין, עכ"ד. ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות פת גלוסקאות דקים וקטנים שקורין אותם בלשון ערבי גראדי"ק או בעאב"ע ועושים אותם מעיסה שבלילתה עבה ומניחים בה שמן שומשמין, ויש מניחין בה גם כן תבלין שקורין בערבי חוויי"ג ומברכים עליהם בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש, וצריך להזהירם שיתנו בה שמן שיעור מספיק שניכר ונרגש לחיך יטעם לאכול, ובודאי דאותם המניחים בה תבלין הנזכר היא עדיף טפי כי התבלין נרגשין וניכרין יותר, אך אין כל בני אדם ניחא להו לתת תבלין הנזכר:
איזה הלכות מעניינים הנזכרים בא"ח ויו"ד... ובחרתי לקרא שם לספר הזה בשם בן איש חי"
(הקדמת המחבר)
