ג) אין הכהן צריך לקדש ידיו ורגליו בין כל עבודה ועבודה, אלא פעם אחת מקדש בבקר, ועובד והולך כל היום כולו וכל הלילה שאחרי, והוא – ובתנאי שלא יצא מן המקדש, ולא יישן, ולא יטיל מים, ולא יסיח דעתו. ואם עשה אחד מארבעתן, צריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו קודם שימשיך לעבוד.
ד) יצא הכהן מן המקדש, וחזר ועבד ולא קידש ידיו ורגליו, אם לא הסיח דעתו, עבודתו כשירה. וזה הכלל היה במקדש, אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אף על פי שהוא טהור, עד שהוא טובל, ולא רק מקדש ידיו ורגליו.
