יא) כהן שהטביל ידיו ורגליו במי מקוה, אפילו במעיין, אין זה קידוש כלל, עד שירחץ בכלי. ובכל כלי הקדש מקדשין, בין שיש בהן רביעית ובין שאין בהן רביעית:
יב) כל המימות כשרים לקידוש, בין מים חיים הנובעים ממעיין, ובין מי מקוה, ובלבד שלא ישתנה מראיהן, אלא יהיו כמים הכשרים לטבילה. טיט הנרוק [-טיט רך, שניתן להוריקו מכלי לכלי], שהפרה שוחה ושותה ממנו, משלים למי כיור. זה הכלל, כל המשלים למי מקוה, משלים למי כיור:
