ד] וְאֻסַּ֣ף שְׁלַלְכֶ֔ם אֹ֖סֶף הֶֽחָסִ֑יל כְּמַשַּׁ֥ק גֵּבִ֖ים שֹׁקֵ֥ק בּֽוֹ׃ ה] נִשְׂגָּ֣ב ה֔' כִּ֥י שֹׁכֵ֖ן מָר֑וֹם מִלֵּ֣א צִיּ֔וֹן מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ ו] וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת ה֖' הִ֥יא אֽוֹצָרֽוֹ׃
֍֍֍
(ד) אחר שפונה הנביא ומבקש מה' שיציל את מלכות יהודה מיד סנחריב מלך אשור, משיב לו ה', וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם – אמנם בתחילה יאסוף מלך אשור את ממונכם, אֹסֶף הֶחָסִיל כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ – כפי שאוספים את החסיל [-מין חגב], כאשר ה'גֵּבִים', שהם בקעים שיש באדמה, מלאים ב'מַשַּׁק', כלומר במשקה, והיינו במי הגשמים, ומים אלו שוקקים ומציפים את החסיל וממיתים אותו, ואוספים אותו בקלות, כך יאסוף מלך אשור בקלות את ממון ישראל.
(ה) אך לא תפסידו מכך כלל, כיון שנִשְׂגָּב ה', כִּי שֹׁכֵן הוא במָרוֹם, והוא מִלֵּא את צִיּוֹן באוצרות יקרים יותר מאוצרות הממון שיטול סנחריב, והאוצרות הם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, כי על ידי הפחד ממלחמתו של סנחריב שבו ישראל אל ה' ועשו משפט וצדקה, ודבר זה יקר יותר מהשלל שניטל מהם.
(ו) וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ – ואמונה זו שתאמינו בה' בעיתות צרה ורעה, היא תהיה לכם חֹסֶן – חוזק של יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת, תחת ה'חוסן' הגשמי, שזהו השלל שנטל ממכם סנחריב, ויִרְאַת ה' שבכם, הִיא אוֹצָרוֹ ומקום שמירתו של חוסן זה של חכמה ודעת, כי על ידי יראת ה' תתקיים בכם החכמה והדעת לעולם, כשם שהחוסן הגשמי מתקיים ונשמר באוצר.
