יב חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ וְכָל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃ יג וְעָֽלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֨יהָ֙ סִירִ֔ים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ וְהָֽיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַֽעֲנָֽה׃ יד וּפָֽגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָֽצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃
֍֍֍
(יב) חֹרֶיהָ – בני חורין, והם היוצאים מגזע המלוכה וראויים למלכות, יהיו שם, וְאֵין שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ – אך בין תושבי הארץ, שהם הקאת והקיפוד, לא יהיה מי שיקרא וירצה להמליך עליו מלך, וְכָל שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס, כי לא יהיה להם על מי להשתרר, מאחר וכל יושבי הארץ יהיו עופות המדבר.
(יג) וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים – בארמונות, המשמשים למגורים בימי שלום, יהיו עתה רק קוצים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ – וכן במבצרים, המשמשים בשעת מלחמה, יהיו מלאים גם הם מיני קוצים, ְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים – 'ה'נוה', שהוא מקום מרעה הצאן, יהיה עתה 'נוה' לתנים, מחמת ריבוי הקוצים הגדלים בו, והחָצִיר הגדל שם יהיה לִבְנוֹת יַעֲנָה, האוכלות אפילו קוצים ודרדרים.
(יד) וּפָגְשׁוּ צִיִּים – חיות הנמצאות בארץ ציה ושממה, יפגשו שם אֶת אִיִּים – החיות הבאות מאיי הים, כמו בעיר מסחר שנפגשים שם אנשים עם בני מדינתם, כך במקום זה ייפגשו חיות שונות מארצות רחוקות, וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא – השדים השוכנים במדבר יקראו שם איש לרעהו, אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית – העוף ששמו 'לילית' שבהיותו במקום ישוב דרכו לקונן ולבכות כל הלילה, כאשר יהיה במדבר הזה יירגע וימצא מנוחת הנפש, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ, מנוחת הגוף, ולא יקונן עוד.
