ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק א, כג-כד

כג) כיצד הוא החילוק בין יום טוב ראשון לבין יום טוב שני, המת ביום טוב ראשון, יתעסקו בקבורתו הגוים, והמת ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל, ועושין לו כל צרכיו, כגון עשיית המטה, ותפירת התכריכין, וקציצת הבשמים וכל כיוצא בזה, שיום טוב שני לגבי המת – כְּחוֹל הוא חשוב, ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה -ביום טוב שני של ראש השנה].

כד) שני ימים טובים אלו של גליות, היום הראשון והיום השני שתי קדושות הן, ואינן כיום אחד. לפיכך, דבר שהיה מוקצה ביום טוב ראשון, או שנולד בראשון, אם הכין אותו לשני – הרי זה מותר. כיצד, ביצה שנולדה בראשון, תֵּאָכֵל בשני. חיה ועוף שניצודו בראשון, יֵאָכְלוּ בשני. דבר המחובר לקרקע שנעקר בראשון, יאכל בשני. וכן מותר לכחול את העין ביום טוב שני, ואף על פי שאין שם חולי.

במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות, אבל שני ימים טובים של ראש השנה, קדושה אחת הן, וכיום אחד ארוך הן חשובים, לכל אלו הדברים, אלא -מלבד] לענין המת בלבד. אבל ביצה שנולדה בראשון של ראש השנה, אסורה בשני, וכן כל כיוצא בזה. שבת הסמוכה ליום טוב, ונולדה ביצה באחד מהן, אסורה בשני. וכן כל כיוצא בביצה, ואפילו נולדה ביום טוב שני, לא תאכל בשבת הסמוכה לו.

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!