הלכות לשון הרע
ה. אסור מן התורה ללכת למקום מסוים כדי לשמוע לשון הרע. והיושב בחבורת אנשים שהתחילו פתאום לדבר לשון הרע, ואינו יכול להוכיחם, ראוי שילך משם או שיסתום את אוזניו. ואם אינו יכול: 1. יחליט שאינו מאמין לשום דבר שיאמרו. 2. לא יהנה מסיפוריהם. 3. לא יראה להם שהוא מסכים עם דבריהם.
ו. אבל אם ידע או שיער מתחילה שידברו לשון הרע, והתיישב עמהם, אף אם יקיים את התנאים הנ"ל מכל מקום הוא מכונה פושע כמותם, שעבר על דברי חכמים שציוו להתרחק משמיעת דברים אלו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ה. איסור שמיעת לשון הרע מן התורה הוא כשהולך כדי לשמוע, אבל אם יושב האדם בחברת אנשים אחרים שהתקבצו לצורך איזה ענין, והתחילו לדבר דיבורים אסורים, והוא משער בדעתו שאם יוכיח אותם לא יקבלו את תוכחתו, אם הוא יכול ללכת מאותו מקום, או להניח אצבעותיו באוזניו כדי שלא לשומעם כלל, הרי זו מצוה גדולה. אבל אם אינו יכול ללכת, וחושש לסתום את אוזניו כדי שלא ילעגו עליו, יזרז את עצמו להלחם ביצרו כדי שלכל הפחות לא יכשל באיסור שמיעת לשון הרע מן התורה, ויקפיד על שלשה דברים: 1. יחליט בדעתו בהסכמה גמורה שלא להאמין לדברי הגנות שהם מספרים. 2. לא תהיה דעתו נוחה משמיעת סיפורים אלו. 3. לא יראה להם שום סימן או תנועה שהם יכולים להבין ממנה שהוא מסכים לדבריהם, אלא ישב כאבן דומם. ואם הוא יכול – יראה להם פנים זועמות, שיבינו שאינו מסכים לדבריהם.
ו. דין זה הוא רק כשמתחילה כשהתיישב בין אנשים אלו לא דיברו דברים אסורים, וגם עתה שהתחילו לדבר, אינו יכול להשתמט מהם. אבל אם כשבא לשבת כבר שמע שהם מדברים דברים אסורים, או שהוא מכיר את טיבם של אנשים אלו שהם מדברים תמיד לשון הרע ואף על פי כן הלך וישב ביניהם, או שהוא יכול ללכת משם והוא מתעצל מללכת, הרי הוא נקרא פושע כמותם, שעבר על דברי חכמים שציוו להתרחק משמיעת דברים שאינם הגונים, ואפילו אם הוא מקיים את התנאים הנ"ל שאינו מאמין, ולא נח לו בשמיעת הדברים, ואינו מסכים עמהם בתנועותיו], וכל שכן אם הוא מתכוון לשמוע את דבריהם, שגדול עוונו מנשוא, ויכתב למעלה בספר הזיכרונות בשם איש רשע ובעל לשון הרע, כמו שאמרו בפרקי רבי אליעזר, בצוואה שכתב רבי אליעזר לבנו, 'בני, אל תשב בחבורת האומרים רע מחבריהם, כי כשהדברים עולים למעלה, בספר נכתבים, וכל העומדים שם נכתבים בשם חבורת רֶשַׁע ובעלי לשון הרע'. ולכן צריך האדם להתרחק מאד מאד מחבורה רעה כזו.
