ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, א-ב
א) אפרוח שנולד ביום טוב, אסור, מפני שהוא מוקצה. ועגל שנולד ביום טוב, אם היתה אמו עומדת לאכילה, מותר, מפני שהוא מוכן על גבי (-אגב) אמו, והרי אילו שחט את אמו היה זה שבמעיה מותר ביום טוב, אף על פי שלא נולד, כדין 'בן פקועה' הניתר בשחיטת אמו.
ב) בהמות שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום, הרי אלו מוכנין, ולוקחין מהן ושוחטין אותן ביום טוב, אבל בהמות שרועות ולנות חוץ לתחום, אם באו ביום טוב לתוך תחום הישוב, אין שוחטין אותן ביום טוב, מפני שהן מוקצה, ואין דעת אנשי העיר עליהם.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
