יא. אף שמותר לחשוש ללשון הרע שמא הוא אמת, אך אסור להאמין לכך, ולא לעשות לאותו אדם איזה מעשה, או נזק או ביוש מחמת אותו לשון הרע, וכן אסור לשונאו, אלא מותר רק לחשוש לדבר ולהזהר.
יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לו, ורוצה לעשות תשובה, יסיר מליבו את הלשון הרע ולא יאמין לו, ויקבל על עצמו שלא להאמין ללשון הרע, ויתודה על חטאו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: יא. אף שמותר לאדם לחשוש שמא הלשון הרע ששמע הוא אמת, ועליו לשמור על עצמו ולהזהר על פי מה ששמע, אבל אסור לעשות דבר רע לאותו אדם ששמע עליו את הלשון הרע, ולא לגרום לו צער או ביוש מחמת כן, כיון שאסור להאמין לכך כאמת מוחלטת. ואפילו אם יצא הקול על ידי עד אחד כשר שהעיד עליו כן, הרי אינו נאמן אלא לחייב את אותו אדם שבועה, ולא יותר. ואפילו רק לשנוא את אותו אדם בליבו אסור מן התורה, וכמו כן אינו יכול לפטור את עצמו מחיובים שיש לו כלפי אותו אדם, מחמת הלשון הרע ששמע (כגון עני המתפרנס מן הצדקה, ואמרו עליו שהוא רמאי ובאמת אינו עני, אין השומע רשאי לפטור את עצמו מליתן לו צדקה, אלא רק יכול לחשוש לענין ולברר את הדבר היטב).
יב. מי ששמע לשון הרע והאמין לכך בליבו, בין שהוא גנות שבין אדם למקום ובין בדבר שבין אדם לחבירו, תיקון החטא הוא על ידי שיתחזק להוציא הדברים מליבו, שלא להאמינם. ויקבל על עצמו מכאן ולהבא שלא לקבל לשון הרע על אדם מישראל, ויתודה על חטאו, ובזה יתקן את חטא שמיעת לשון הרע (אם עדיין לא סיפר את הדבר לאחרים, שאז צריך גם לעשות תשובה על חטא זה של סיפור לשון הרע).
