מסכת ברכות, פרק ח, שיעור 111

משנה

משנתנו מביאה מחלוקת נוספת שבין בית שמאי ובית הלל: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין [-מטאטאים] אֶת הַבַּיִת מפירורי הפת של הסעודה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם – נוטלים מים אחרונים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תחילה נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, מים אחרונים, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, וטעם מחלוקתם יבואר בגמרא.

גמרא

מבררת הגמרא, מַאי טַעֲמָא – מהו טעמם דְּבֵית שַׁמַּאי, שיש לטאטא את הבית קודם נטילת מים אחרונים, מִשּׁוּם פֵּרוּרִין המפוזרים על הארץ, וחששו שיתרטבו מהמים ויימאסו, ויש בכך משום ביזוי אוכלים. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי [-סוברים], הָכָא בְּשַׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם עַסְקִינָן – מדובר בשמש תלמיד חכם [כטעם שיבואר להלן], שֶׁכבר בעת הסעודה מַּנִּיחַ – משאיר על הארץ רק פֵּרוּרִין שֶּׁאֵין בָּהֶן כַזַּיִת, וְנוֹטֵל – ומגביה מהארץ פֵּרוּרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּזַּיִת, ונמצא שבסיום הסעודה, קודם שיטאטא את הבית אין על הארץ פירורים גדולים מכזית העשויים להמאס, ואילו פירורים שאין בהם כזית מותר לאבדם אפילו בידים.

אומרת הגמרא, דין זה מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר – שכך אמר רבי יוחנן, פֵּרוּרִין שֶּׁאֵין בָּהֶן כַּזַּיִת מֻתָּר לְאַבְּדָן אפילו בַּיָּד, שהרי זהו טעמם של בית הלל כאן.

שואלת הגמרא, כיון שבין לבית שמאי ובין לבית הלל אסור לאבד פירורים שיש בהם כזית, ומותר לאבד פירורים הפחותים מכזית, בְּמַאי קָא מִיפָלְגִי – במה תלויה מחלוקתם.

משיבה הגמרא, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי [-סוברים], מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ, שאינו בקי בדינים הנוהגים בסעודה (מאירי), ושמש כזה אינו נזהר אפילו בפירורים שיש בהם כזית, ולכן תיקנו שלעולם יש לכבד את הבית לפני נטילת ידים למים אחרונים. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ, אלא רק בשמש הבקי בהלכות סעודה (מאירי), ולכן אין חשש שיהיו על הארץ פירורים של כזית בעת נטילת מים אחרונים.

פוסקת הגמרא את ההלכה: אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַב הוּנָא, בְּכוּלֵיהּ פִּירְקִין – בכל המחלוקות שבפרק זה הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל, בַּר מֵהַאי – חוץ ממחלוקת זו, דַּהֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי שמותר להשתמש בשמש עם הארץ, ולכן יש לכבד תחילה את הבית, ואחר כך ליטול מים אחרונים.

משנה

משנתנו מביאה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בענין סדר הברכות בהבדלה של מוצאי שבת: אדם שאכל סעודה שלישית בשבת, וכבר יצאה שבת, ויש לו רק כוס יין אחת, לברכת המזון ולהבדלה, כיצד יברך. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, סדר הברכות הוא כך, נֵר – בורא מאורי האש, וּמָזוֹן – ברכת המזון, וּבְשָׂמִים – בורא מיני בשמים, וְהַבְדָּלָה – ברכת 'המבדיל בין קודש לחול'. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כך הוא סדר הברכות, נֵר, וּבְשָׂמִים, וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה.