ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ד, ז-ח
ז) אין נופחין במפוח ביום טוב להגדיל את האש, כדי שלא יעשה כדרך שהאומנין עושין, אבל נופחין בשפופרת. אין עושין פחמין, ואין גודלין את הפתילה, ולא מהבהבין אותה באש לחורכה כדי שתדלק אחר כך היטב, ולא חותכין אותה לשנים בכלי, אבל ממעכה ביד, ושורה אותה בשמן, ומניחין אותה בין שתי נרות ומדליק באמצע, ונמצאת הפתילה נחלקת בפי שתי נרות:
ח) אין שוברין את החרש, ואין חותכין את הנייר, לצלות עליהם. ואין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד, לצלות בו מליח. שפוד שנרצף – שהתעקם, אף על פי שהוא יכול לפשטו וליישרו בידו, אין מתקנין אותו ביום טוב. שני כלים שהן מחוברין בתחלת עשייתן, כגון שתי נרות או שני כוסות, אין פוחתין (-שוברים) אותן לשנים, מפני שהוא כמתקן כלי:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
